1. |
מתי זה יקרה לך
04:29
|
|||
את מי מחבק העולם | וכמה טוב לכולם | אולי זה יקרה לך | מתי זה יקרה לך.
הרגל לנעל כמעט מתאימה | זה סיפור של אחרת ואת מחכה | שאולי זה יקרה לך | מתי זה יקרה לך.
הם אומרים, לא דובים | הם אומרים, לא דובים ולא יער, זהבה.
ויש משאלה שבקיץ הבא | רק התחושה בצבעים של שקיעה | ואולי זה יקרה לך | מתי זה יקרה לך | ועוד יום שהלך | והלב כבר מוכרח | אינשאללה יקרה לך | מחר זה יקרה לך.
הם אומרים, לא דובים | הם אומרים, לא דובים ולא יער, זהבה
|
||||
2. |
גרגיר של חול
03:35
|
|||
תמיד גרגיר של חול בתוך הצדף | כבר לא יכול והפנינה היא שקר | קרוב מאוד לחוף מוצף בים | נמנע מאוד מכל מגע אדם.
אז תצמיד עכשיו לאוזן, תקשיב לשריקותי | לא רוחות, לא גלים, סוף סוף תבין אולי | מצמיד עכשיו לאוזן, שומע רק רוחות | גלי הים קוראים לי לתוכו.
היא רחוקה עכשיו קולה נבלע | בתוך ראשי גלי הקונכייה.
אז תצמיד עכשיו לאוזן, תקשיב לשריקותי | לא רוחות, לא גלים, סוף סוף תבין אולי | מצמיד עכשיו לאוזן, שומע רק רוחות | גלי הים קוראים לי לתוכו.
ומה שהם סיפרו רק שקר רע | זה זמן מתאים, אמצא כבר קונכייה.
|
||||
3. |
הזוי בלבן
02:54
|
|||
קחי לך יבשת כל-כך גדולה, איתך הבחור שעושה לך טובה | יפזר לך אביב, והכל בוורוד, כחול ואדום וירוק האוויר והזוי בלבן.
עשיתם שם ילד, נמאס כבר לחפור, כך כל הדברים שעזבת מאחור | מפזר לך אביב, והכל בוורוד, כחול ואדום וירוק האוויר והזוי בזהב.
איש לא הבטיח שיש שם עתיד, גם לא הבחור שאמר לתמיד | שפיזר לך אביב והכל בוורוד, כחול ואדום ושחור האוויר והזוי וחבל.
|
||||
4. |
רבים יותר מתים מלב שבור
03:55
|
|||
בקצה השיכון בקומה השנייה יש דירה אומללה ובתוך הדירה | גרה אשה שקשה לה לישון כשהירח אצלה בחלון | מסתובב אל הקיר ואיתי השמיכה, מכבה את האור ועוצם מחשבה | בעוד רגע תבוא יללה עצובה, כי קשה לה לפני השינה.
רבים יותר מתים מלב שבור | רבים יותר מתים מלב שבור | כשהחורף קרוב היא סוגרת וילון אז יש שקט פתאום בכל השכונה וקל לי לישון.
אומרים בעשור הקודם גר אחד שליטף לה ת'ראש והחזיק לה ביד | הוא סגר וילונות גם ביום של שרב, שלא נחכה סתם לסתיו.
רבים יותר מתים מלב שבור | רבים יותר מתים מלב שבור | כשהחורף קרוב היא סוגרת וילון אז יש שקט פתאום בכל השכונה וקל לי לישון.
בוקר אחד כשקם והלך לא השאיר אחריו בתקווה שתשכח | היא פתחה ת'וילון, ראתה למולה ת'לבנה בהופעה מלאה.
רבים יותר מתים מלב שבור | רבים יותר מתים מלב שבור | כשהחורף קרוב היא סוגרת וילון אז יש שקט פתאום בכל השכונה וקל לי לישון.
|
||||
5. |
רגע סטנדרטי
02:39
|
|||
אתה רוצה עוד, אין לי מזה | זה רגע סטנדרטי כמעט ויפה | אז מה לעשות עם מה שנוגע | לקצה הציפורן ממשיך אל הלב | וכל הגנות שנים שבנינו | שלא יתפרקו יחשפו ת'כאב.
כי אם אפשר לעצור ת'חיים ולרדת | שמישהו יצלצל כבר עכשיו | ובזמן שנותר נעשה אולי ילד | לכבוד מי שנשאר.
מגע אחרון לפני שאלך | הזכות לחיבוק היא כל מה שיש | זה רגע סטנדרטי כמעט ויפה | אתה רוצה עוד, אין לי מזה.
כי אם אפשר לעצור ת'חיים ולרדת | שמישהו יצלצל כבר עכשיו | ובזמן שנותר נעשה אולי ילד | לכבוד מי שנשאר.
היא זורקת מקל השפיות שלי שם, שואלת האם זה מוכר לך גם.
|
||||
6. |
זוגות
03:36
|
|||
תראו תראו תמונות תמונות, כולם כאן בזוגות | אולי הלילה לא אשן לבד | אני שלא חוזר כי אין כבר כוח לדבר | על מה היה יכול להיות מחר.
אמא לא אומרת כלום ואבא לא זוכר | איזו שמחה היתה פה פעם, כשהבאתי ת'תקווה הלבנה.
אבי ומיכל יוצאים לערב מיותר | זוגות זוגות זה לי נשמע משעמם | אני רוצה לבחור אל תעברו אותי בתור | קחו אותי איתכם.
אמא לא אומרת כלום ואבא לא זוכר | איזו שמחה היתה פה פעם, כשהבאתי ת'תקווה הלבנה.
עכשיו ממהרים ואין מקום לאחרים | שבונים להם עולם משל עצמם | אם את רוצה לבחור תמהרי כי יש כבר תור | כולם סידרו להם עולם.
אמא לא אומרת כלום ואבא לא זוכר | איזו שמחה היתה פה פעם, כשהבאתי ת'תקווה הלבנה.
|
||||
7. |
זמן לשקט
03:35
|
|||
שנינו בחדר יושבים מדברים | המלים מכסות על כתמים אחרים | ועכשיו זמן לשקט | בעוד כמה דקות ירתח הקפה | השיחה מסתובבת ליד הקצה | ועכשיו זמן לשקט |
אתה רוצה ימים יפים שמזכירים לך שירים | כמו פעם | גם אם הלב נפתח פתאום | זה לא תופס אותו מקום | או טעם.
זרוקים על שטיח | כמעט בלי תנועה | כמו בובות נרדמות בתוך עריסה | ועכשיו זמן לשקט | הראשון שיקום יביא עוד קפה | השיחה כבר מזמן פגשה ת'קצה | ועכשיו זמן לשקט.
אתה רוצה ימים יפים שמזכירים לך שירים | כמו פעם | גם אם הלב נפתח פתאום | זה לא תופס אותו מקום | או טעם.
יש רגע אחד שהכל בו אפשר | מהחלון שלי רואים את מחר | ועכשיו זמן לשקט.
אתה רוצה ימים יפים שמזכירים לך שירים | כמו פעם | גם אם הלב נפתח פתאום | זה לא תופס אותו מקום | או טעם.
|
||||
8. |
ימים אפורים
03:18
|
|||
טיפסתי מעט עצרתי בצד, רק לעשר שנים | לנסות להבין אך ידעתם מיד מה זה לרוץ בחיים.
שוב מבטיחים, מחר ירד פה גשם | אני חי בימים אפורים אפורים.
מפזר זכרונות, לוקח איתי רק שירים ישנים בתקליט | מאותם הימים שרציתי הכל ממה שיש בחיים.
שוב מבטיחים, מחר ירד פה גשם | אני חי בימים אפורים אפורים | סימני חלודה בצדי המכונית | מזכירים לי ימים אפורים אפורים.
חיפשתי הרבה, נשארתי לבד, בלי כל הדברים שניסיתי למצוא | גם באותם הימים שעשית הכל לעזור לי לחזור לחיים.
שוב מבטיחים, מחר ירד פה גשם | אני חי בימים אפורים אפורים | סימני חלודה בצדי המכונית | מזכירים לי ימים אפורים אפורים.
|
||||
9. |
עוד סיפור אחד
01:56
|
|||
עוד סיפור אחד, את נזרקת לאחור | מבקשת שאזכור מה שלא אוכל לשכוח | לעולם כבר לא אדע מה לקחת איתך לשם | בשבילנו, האושר לא קיים.
גם האיש ההוא שרצה יותר מכל | לחבק אותך אליו ולבנות לך הגנות | לעולם הוא נעלם, והטעם כמובן | בשבילנו, האושר לא קיים.
מי שעוד נותר לספר על העבר | מדבר על אהבה שהלכה לפני זמנה | ואני שלא אשכח, זה ילך איתי לשם | בשבילנו, האושר לא קיים.
עוד סיפור אחד, את נזרקת לאחור | מבקשת שאזכור מה שלא אוכל לשכוח | לעולם כבר לא אדע מה לקחת איתך לשם | בשבילנו, האושר לא קיים.
|
||||
10. |
תודה ושלום
05:23
|
|||
אני רוצה לומר לכם כמה מלים | אחים דודים דודות וחברים | וכמובן להורי שהביאוני עד הלום | תודה ושלום.
אני נזכר עכשיו בחנה | בגן חובה היתה זאת שרה | אשר קיבלה אותי תמיד תמיד בחום | תודה ושלום | תודה ושלום.
בבית-הספר היסודי | אותן מורות שליוו אותי | רגע לפני שעזב אותי לעד התום | תודה ושלום.
על התיכון והצבא | שנים שנים ללא תקווה | לכל רסיסי שפיות פזורים בכל מקום | תודה ושלום | תודה ושלום.
לתואר הראשון שלא נגמר | עד שפתאום היה כבר מאוחר | לעישונים שסידרו לי את היום | תודה ושלום | תודה ושלום.
אני רוצה לומר לכם כמה מלים | אחים דודים דודות וחברים | וכמובן להורי שהביאוני עד הלום | תודה ושלום | תודה ושלום.
|
If you like Eytan Dror, you may also like:
Bandcamp Daily your guide to the world of Bandcamp